My Lilith, are you proofread yet? I wrote of you
at the beginning of this poem with an “a” for “amour”
and then “brilliant” with a “b,” and I tried “cheerful” with a “c,” “delight”
with a “d,” and didn’t surrender the “e’s” in “exalt” “extol” and “exceptional.”
Lilith! Look, once again you rise!
You’re stepping on my paper! You’re really disturbed!
Have you thought about the question at all? My Lilith,
are you proofread yet? I’m staring at you through the serifs
of “f” “u” and “k,” are you paying any attention at all?
My Lilith, are you changing?
Look, your mane of wild hair and fiery eyes, your chest
rising, your chest falling. I can’t trust you at all.
I unravel the threads, find two other eyes, made of simple
glass beads. I turned you upside down and shook
all the details out. A backpack fell too, everything, all of life,
suddenly becoming a deep pit and a thousand bumps.
Lilith,
tell me, when I write a poem about you,
and hover over the blank page, trembling,
am I rude, too direct? Perhaps I’m slow, suspicious?
Am I breathing? Do I seem alert to you?
Perhaps you smell the scent of a dead body on me?
Perhaps I’m simply drunk?!
Perhaps the opposite is true. I’m alive!
Extremely brave? Perhaps a real hero?!
Tell me, Lilith, as a poet –
am I man or ghost –
or perhaps a bird??
לִילִית שֶׁלִּי, הַאִם אֶת מֻגַּהַת ? כָּתַבְתִּי אוֹתָךָ
בַּהַתְחָלָה בַּשִּׁיר הַזֶּה אַהֲבָה בְּאָלֶף, וְכָתַבְתִּי אוֹתָךָ
אַחַר-כָּךְ בַּשִּׁיר הַזֶּה בִּינָהּ בְּבֵית, וְנִסִּיתִי בְּגִּימֶל גִּילָה, וּבְדָלֶת
דִּיצָה, וְגַם עַל הֵא בְּהֶבֶל לֹא וִתַּרְתִּי כְּלָל, וְהַלֵּל, וְהִלּוּלָה,
לִילִית ! הִנֵּה, שׁוּב אַתְּ עוֹלָה !
אַתְּ דּוֹרֶכֶת עַל הַנְּיָר שֶׁלִּי ! אַתְּ מַמָּשׁ מֻפְרַעַת !
הַאִם אַתְּ שָׂמָה לֵב בִּכְלָל לַשְּׁאֵלָה ? לִילִית שֶׁלִּי,
הַאִם אַתְּ מֻגַּהַת ? אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בָּךָ הֵיטֵב מִבַּעַד לְרַגְלֵי
הַוָּו, הַזַּיִן וְהַחֵית, הַאִם אַתְּ בִּכְלָל מוּדַעַת ?
לִילִית שֶׁלִּי, הַאִם אַתְּ מִשְׁתַּנֵּית ?
הִנֵּה, אֶשְׁכּוֹל שַׂעֲרוֹתַיךְ הַפְּרוּעוֹת, וְעֵינַיךְ הַמֻּצָּתוֹת, וְחָזֵךָ
הָעוֹלֶה, וְחָזֵךְ הַיּוֹרֵד, אֵינִי יָכוֹל לִבְטֹחַ בָּךְ בִּכְלָל.
אֲנִי פּוֹרֵם אֶת הַחוּטִים, וּמוֹצֵא בָּךְ שְׁתֵּי עֵינַיִם אֲחֵרוֹת, מֵחֲרוּזֵי
זְכוּכִית פְּשׁוּטִים. הָפַכְתִּי אוֹתָךְ לְמַעְלָה, וְשָׁפַכְתִּי לְמַטָּה
אֶת כָּל הַפְּרִיטִים. נָפַל גַּם שַׂק הַגַּב, הַכֹּל, הַכֹּל, כָּל הַחַיִּים,
הָיוּ לְפֶתַע בּוֹר עָמֹק אֶחָד, וְאֶלֶף חַתְחַתִּים.
לִילִית,
תַּגִּידִי לִי, כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֵב עָלַיךְ שִׁיר,
וְנָע עַל הַנְּיָר הָרֵיק, רוֹעֵד,
הַאִם אֲנִי בּוֹטֶה, יָשִׁיר ? אוּלַי אֲנִי אִטִּי, חוֹשֵׁד ?
הַאִם אֲנִי נוֹשֵׁם? הַאִם אֲנִי נִרְאֶה לָךְ עֵר ?
אוּלַי אַתְּ מְרִיחָה אֶצְלִי גְּוִיָּה שֶׁל מֵת ?
אוּלַי בִּכְלַל אֲנִי שִּׁכּוֹר ?!
אוּלַי לְהֵפֶךְ, אֲנִי חַי !
אַמִּיץ מְאֹד? אוּלַי מַמָּשׁ גִּבּוֹר ?!
תַּגִּידִי לִי, לִילִית, כִּמְשׁוֹרֵר – אֲנִי
אָדָם אוֹ שֵׁד –
אוּלַי אֲנִי צִפּוֹר ??